גמרא
פירוש
אפָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.
וּמוֹדִים חֲכָמִים כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
רש״י בד״ה לזכות כו׳ חייב ובשאין כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה פליגי כו׳ ואפי׳ לאחר נפילת פשיעה כו׳ נ״ב פי׳ דלא תימא דוקא בנתקל פליגי וחד טעמא הוא כדלקמן ואח״כ מפרשים התוספות אביי גופא אמאי לא מוקי בהכי ודו״ק וכן מצאתי בתוספות ארוכים נ״ל:
בא״ד דמודים חכמים לר״מ באבנו וסכינו כו׳ נ״ב דהשתא ומודים חכמים לר״מ באבנו סכינו ומשאו שנפלו ברוח מצויה חייב היינו בשעת נפילה ולא הפקירן דסתם סכינו ומשאו אינו מפקיר דאי מיירי אחר נפילה והפקירם אמאי חייב לר׳ יהודה הלא פירשתי לעיל דמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה נמי פטור מכח מתניתין ומודה ר״מ בקנקנים ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו פטור איירי לאחר נפילה והפקירו והזיקו דסתם קנקנים שנשברו אינן ראוין והפקירן ועוד אי לא הפקירן יהיה חייב אע״ג שנפלו באונס כיון שהיה לו שהות לסלקו דהיינו לאחר נפילה כדאמרי׳ בפרק הפרה בעל השור חייב בנזקי חצר ובעל החצר חייב בנזקי הבור אלמא האי בור שכראו שור דעלמא בהאי חצר דהיינו אונס דבעל חצר חייב בנזקי הבור כיון דעליה למלויה כמאן דכרייה דמי ואי איירי הנך קנקנים שהזיקו בשעת נפילה ולא הפקירן מרישא שמעת מיניה דמודים באבנו סכינו ומשאו שנפלו ברוח מצויה חייב הא באינה מצויה פטור דאיירי בשעת נפילה כדפרישית לעיל והשתא מודים קמא קאי על פלוגתא דשעת נפילה ומודים בתרא קאי על פלוגתא דלאחר נפילה כדפרישית ע״ש תוספות ארוכים [עיין במהרש״א]:
בד״ה מדמתני׳ בתרתי כו׳ אורחא דמילתא נקט כו׳ נ״ב תימה אף אם יהיה חד טעמא מ״מ פליגי בתרתי בשעת נפילה ולאחר נפילה וא״כ למאי צריכא לטעמא דאורחא דמילתא כו׳ הלא שפיר נקט ברישא אבנו סכינו כו׳ שאין דרכן להפקירן משום דאיירי פלוגתא בשעת נפילה וסיפא שפיר נקט קנקנים משום דאיירי באפקרינהו ולאחר נפילה ומה בכך דחד טעמא הוא ונראה בעיני היכא דחד טעמא הוא א״כ הנך תרתי הודאות דחד בשעת נפילה וחד לאחר נפילה לא צריכא לן אלא לאשמועינן בחד דוכתא או בשעת נפילה או לאחר נפילה דמודים חכמים לר׳ מאיר בפשיעה דחייב ור״מ מודה לחכמים באונס דפטור מאחר דחד טעמא הוא ועיקר פלוגתייהו בנתקל פושע הוא או אונס ואי מודים זה לזה בשעת נפילה ה״ה לאחר נפילה והוא הדין איפכא וק״ל. והוא הדין דהוי מצי למדחי דמברייתא ליכא למידק דאיכא למימר דפליג במפקיר נזקיו לאחר נפילה ומשום הכי מודים שפיר חכמים לר׳ מאיר באבנו סכינו ומשאו דחייב משום דהוי מפקיר נזקיו אחר נפילת פשיעה וסיפא דקתני ומודים ר״מ לחכמים בקנקנים איירי בשעת נפילה כדפרישית לעיל בגליון אלא דלא צריכא לתוס׳ לאדחוקי בכך הלא אפי׳ הוה פליגי בתרתי מ״מ לא הוה שמעינן שפיר מברייתא בלי מתני׳ והוה אמינא דבחדא פליגי ודו״ק [עיין במהרש״א]:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
תוס׳ בד״ה פליגי כו׳ ואפי׳ לאחר נפילת פשיעה כו׳ נ״ב פי׳ דלא תימא דוקא בנתקל פליגי וחד טעמא הוא כדלקמן ואח״כ מפרשים התוספות אביי גופא אמאי לא מוקי בהכי ודו״ק וכן מצאתי בתוספות ארוכים נ״ל:
בא״ד דמודים חכמים לר״מ באבנו וסכינו כו׳ נ״ב דהשתא ומודים חכמים לר״מ באבנו סכינו ומשאו שנפלו ברוח מצויה חייב היינו בשעת נפילה ולא הפקירן דסתם סכינו ומשאו אינו מפקיר דאי מיירי אחר נפילה והפקירם אמאי חייב לר׳ יהודה הלא פירשתי לעיל דמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה נמי פטור מכח מתניתין ומודה ר״מ בקנקנים ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו פטור איירי לאחר נפילה והפקירו והזיקו דסתם קנקנים שנשברו אינן ראוין והפקירן ועוד אי לא הפקירן יהיה חייב אע״ג שנפלו באונס כיון שהיה לו שהות לסלקו דהיינו לאחר נפילה כדאמרי׳ בפרק הפרה בעל השור חייב בנזקי חצר ובעל החצר חייב בנזקי הבור אלמא האי בור שכראו שור דעלמא בהאי חצר דהיינו אונס דבעל חצר חייב בנזקי הבור כיון דעליה למלויה כמאן דכרייה דמי ואי איירי הנך קנקנים שהזיקו בשעת נפילה ולא הפקירן מרישא שמעת מיניה דמודים באבנו סכינו ומשאו שנפלו ברוח מצויה חייב הא באינה מצויה פטור דאיירי בשעת נפילה כדפרישית לעיל והשתא מודים קמא קאי על פלוגתא דשעת נפילה ומודים בתרא קאי על פלוגתא דלאחר נפילה כדפרישית ע״ש תוספות ארוכים [עיין במהרש״א]:
בד״ה מדמתני׳ בתרתי כו׳ אורחא דמילתא נקט כו׳ נ״ב תימה אף אם יהיה חד טעמא מ״מ פליגי בתרתי בשעת נפילה ולאחר נפילה וא״כ למאי צריכא לטעמא דאורחא דמילתא כו׳ הלא שפיר נקט ברישא אבנו סכינו כו׳ שאין דרכן להפקירן משום דאיירי פלוגתא בשעת נפילה וסיפא שפיר נקט קנקנים משום דאיירי באפקרינהו ולאחר נפילה ומה בכך דחד טעמא הוא ונראה בעיני היכא דחד טעמא הוא א״כ הנך תרתי הודאות דחד בשעת נפילה וחד לאחר נפילה לא צריכא לן אלא לאשמועינן בחד דוכתא או בשעת נפילה או לאחר נפילה דמודים חכמים לר׳ מאיר בפשיעה דחייב ור״מ מודה לחכמים באונס דפטור מאחר דחד טעמא הוא ועיקר פלוגתייהו בנתקל פושע הוא או אונס ואי מודים זה לזה בשעת נפילה ה״ה לאחר נפילה והוא הדין איפכא וק״ל. והוא הדין דהוי מצי למדחי דמברייתא ליכא למידק דאיכא למימר דפליג במפקיר נזקיו לאחר נפילה ומשום הכי מודים שפיר חכמים לר׳ מאיר באבנו סכינו ומשאו דחייב משום דהוי מפקיר נזקיו אחר נפילת פשיעה וסיפא דקתני ומודים ר״מ לחכמים בקנקנים איירי בשעת נפילה כדפרישית לעיל בגליון אלא דלא צריכא לתוס׳ לאדחוקי בכך הלא אפי׳ הוה פליגי בתרתי מ״מ לא הוה שמעינן שפיר מברייתא בלי מתני׳ והוה אמינא דבחדא פליגי ודו״ק [עיין במהרש״א]:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush